התעודה הזעירה מציינת את שמה של ירושלים וברשות העתיקות מבהירים: “התעודה מבליטה את מרכזיותה של ירושלים כבירה הכלכלית של הממלכה במאה ה-7 לפנה”ס”
במבצע מורכב של היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, הוחרמה תעודה נדירה שנשדדה באופן בלתי חוקי מאחת ממערות מדבר יהודה. על התעודה העשויה פפירוס, שרדו שתי שורות הכתובות בכתב עברי קדום. בדיקה של האותיות ובדיקת פחמן 14, קבעו כי יש לתארך את הממצא למאה ה-7 לפנה”ס – לשלהי ימי בית המקדש הראשון. רוב האותיות ניתנות לזיהוי בבירור, ובתעודה נכתב: “[מא]מת. המלך. מנערתה. נבלים. יין. ירשלמה”.
ההערכה היא שמדובר בתעודת משלוח מקורית ונדירה מימי בית-ראשון, המעידה על תשלום מיסים או העברת סחורה למחסנים בעיר הבירה של הממלכה בירושלים בתקופה זו. בתעודה מפורט מעמדה של שולחת המשלוח (אמת המלך), שם היישוב ממנו נשלח המשלוח (‘נערתה’), תוכן הכדים (‘יין’) מספרם או כמותם (‘נבלַים’) ויעדם (‘ירשלמה’). נערתה הנזכרת בטקסט, היא נערתה המוזכרת בתיאור גבול אפרים ובנימין ביהו’ טז, ז: ‘וירד מינוחה עטרות ונערתה ופגע ביריחו ויצא הירדן’.
לדברי ד”ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, “התעודה שלפנינו מהווה עדות נדירה ביותר לקיומו של מנהל מסודר בממלכת יהודה. התעודה מבליטה את מרכזיותה של ירושלים כבירה הכלכלית של הממלכה במחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה”ס. לפי המקרא, שלטו בירושלים בתקופה זו המלכים מנשה, אמון או יאשיהו, ואולם לא ניתן לדעת בוודאות למי ממלכי ירושלים הוענק משלוח היין”.
פרופ’ (אמריטוס) שמואל אחיטוב, חתן פרס ישראל לחקר המקרא, מעיד על חשיבותה המדעית של התעודה: “לא זו בלבד שפפירוס זה הוא המקור החוץ-מקראי הקדום ביותר המזכיר את ירושלים בכתב העברי, אלא שעד כה לא נתגלו בארץ-ישראל תעודות כתובות על גבי פפירוס מימי בית-ראשון, מלבד פפירוס אחד מואדי מָרַבַּעַאת. בתעודה אף מובלט מעמדה יוצא הדופן של אשה בעלת מעמד במנהל של ממלכת יהודה במאה ה-7′ לפנה”ס”.
שרת התרבות והספורט, ח”כ מירי רגב, אמרה: “חובתנו לטפל בשוד העתיקות במדבר יהודה, ולא פחות חשוב מכך, בגניבת הדעת של התעמולה השקרית כפי שקורה בדיוק היום שוב באונסקו”.
