רה”מ נתניהו: “נתיבות היא חוליה מרכזית בחזון שאני מקדם להפרחת הנגב. והחזון הוא פשוט: החזון אומר תשתית ממשלתית יחד עם יוזמה פרטית – זה השילוב המנצח”
ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל הערב באירוע חגיגי אזרחות כבוד מהעיר נתיבות על ידי ראש העיר יחיאל זוהר.
טקס קבלת אזרחות כבוד מהעיר נתיבות
Photo by Kobi Gideon / GPO
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
מה השתנה בעשרים שנה? הכל השתנה. נתיבות השתנתה, הנגב השתנה. הארץ שלנו פרחה וגדלה ויחד עמה יישובי הדרום. זה לא קרה במקרה, זה קרה משום שאתם עשיתם את זה, ואתה (בפנייה לראש העיר יחיאל זוהר) עשית את זה. אני רוצה להודות לך, יחיאל, לסגניך, לחברי המועצה, לתושבים.
אני רוצה בפתח דבריי לשלוח איחולי החלמה לנשיאנו – פעם נשיא, תמיד נשיא – שמעון פרס. אנחנו בנתיבות, אבל ליבנו נשוא לבית החולים “שיבא”. ביקרתי שם אתמול והייתה תקווה והיא נמשכת. יש גם תפילה ואני בטוח שאני מבטא את רחשי הלב של כולכם, שהתקווה הזאת תתממש בעזרת השם.
אני תמיד שמח להיות בנתיבות, אני לא אומר את זה מן השפה אל החוץ. אני מגיע לנתיבות וחיוך רחב מתפשט על פניי. אני רואה עוד שכונה, עוד גן, ראיתי את פארק המים שאתה מתכנן. ביקרתי בעיר כל כך הרבה פעמים, ובכל הזדמנות רואים את ההתפתחות וזה מחמם את הלב. זה גם מתבטא, אני חושב במפעל אישי שלך, יחיאל, כמעט מחצית חייך, קצת פחות, אבל אתה, היום וכל העת, מוביל את העיר ביד רמה, לא מתעייף, לא מרפה מהדוושה, וממשיך לפעול במרץ למען התושבים – ואת זה עושים רק בתחושת שליחות אמיתית. אי אפשר לעבור את התלאות שאתה עברת, ואני יודע כמה מהן, גם בפוליטיקה, גם בבריאות, בלי אהבה עמוקה לעיר שלך, בלי חזון ובלי מחויבות מוחלטת – וזה אתה יחיאל. נתיבות חוגגת היום שישים, אתה חוגג שישים. אז מזל טוב, יחיאל.
כששואלים אותי איפה אפשר לראות בצורה מוחשית את הישגי הציונות, אני אומר: “לכו לנגב ושם תראו איך ערים שלמות צמחו מהמדבר הלוהט”. מי שזוכר את המקומות הללו, כמוני, לפני כחמישים שנה הייתי צועד פה הרבה, בחולות. אני זוכר מה היה פה, ויש פה בוודאי ותיקים שזוכרים את ההתחלה לפני שישה עשורים – צריפים, פחונים, עששיות, מיכלי מים. פעם קראו לזה “נקודת התיישבות”. זו הייתה נקודה, וברוך השם, הנקודה הזאת גדלה וגדלה, עד שהפכה לעיר ואם בישראל, שבעים אלף תושבים, תוך תריסר שנים. עיר ואם בישראל, שבאה ממערב וממזרח, שכונות, כיכרות, גינות, בתי כנסת. יש דתיים, יש חילוניים, יש באמצע, שבת אחים גם יחד. זה נפלא לראות את זה ברחובות, בבתי הספר, פה על הבמה.
נתיבות היא חוליה מרכזית בחזון שאני מקדם להפרחת הנגב. הנגב כולו, מערב הנגב בתוכו, אולי קודם כל, אבל לא מחסירים אף אחד. והחזון הוא פשוט: החזון אומר תשתית ממשלתית יחד עם יוזמה פרטית – זה השילוב המנצח. לא אחד בלי השני, אחד יחד עם השני, וזה עושה את כל ההבדל.
אני תמיד האמנתי שאנו חייבים לפתח את המרחבים העצומים הללו, לא רק בשביל ההווה אלא גם בשביל הילדים, בשביל דורות העתיד של מדינת ישראל. 70% מהשטח של מדינת ישראל נמצא בקו באר שבע ודרומה, וחשבתי שלא ייתכן שמדינת היהודים לא תתחבר למרחב הזה, לא תסלול מסילות בנגב, לא תקים ערים במדבר.
יש שלושה נדבכים עיקריים בחזון שלי: הראשון – ביטחון. השני, חיבור של השקעה ממשלתית גדולה בתשתיות עם יוזמה עסקית, מה שאמרתי לכם עכשיו, אבל קודם כל ביטחון. והשלישית זה פיתוח עוגנים יציבים שמחזקים את האזור, שנותנים לו תנופת פיתוח נוספת. אבל אמרתי, לפני הכל נדרש ביטחון, וכל מי שחי כאן צריך להרגיש בטוח, מוגן.
טקס קבלת אזרחות כבוד מהעיר נתיבות
בצילום עם ראש עיריית נתיבות יחיאל זוהר
Photo by Kobi Gideon / GPO
שנתיים עברו מאז שיצאנו למבצע צוק איתן. הוא נועד להסיר מעלינו את איום הטילים והמנהרות מעזה, והוא גם הבהיר לאויבינו שכללי המשחק השתנו. יישובי מערב הנגב היו תקופה ארוכה תחת התקפה, אזעקות צבע אדום, ריצה לחדרי המיגון, אלה הפכו להיות חלק משגרת החיים, ואנחנו השגנו שקט בשנתיים האחרונות. השקט הזה, שהוא חסר תקדים, הוא תוצאה ישירה של המבצע, והרבה שנים לא היה פה שקט כזה.
אנחנו הנחתנו מהלומה חזקה על אנשי הטרור ואני רוצה להאמין שהם הפנימו את מידת נחישותנו ועוצמתנו. אמנם באזורנו, במזרח התיכון, אי אפשר לדעת מה יילד יום, אבל לצד השני ברור יותר מאי פעם שלא נשב בחיבוק ידיים. אנחנו מנהיגים מדיניות מאוד עקבית. אנחנו לא מוכנים לקבל טפטוף, לא לקבל זליגה, לא בדרום, לא בצפון, לא בשום מקום. ואם מישהו חושב לטפטף – הוא מקבל מטר בחזרה. והתגובה הנחרצת שלנו בשבועות האחרונים על ירי לשטחנו, אני חושב שהתגובה הזאת מדברת בעד עצמה. אז קודם כל הביטחון.
אבל ביטחון זה גם גדר הביטחון. אתם זוכרים שהנגב היה פרוץ? אתם זוכרים שהיו כאן מסתננים? גלי מסתננים מאפריקה? הרי מעבר לגבול במצרים ישנו דאעש ומעבר לדאעש יש הגירה עצומה, והיא התחילה למלא את ערי הנגב ואת המרכז והצפון. אנחנו הגענו למצב שבשנת 2010 היו כבר קרוב ל-20 אלף מסתננים בשנה. זה המקום היחיד שאפשר ללכת מאפריקה ברגל למדינת עולם ראשון. לא צריך לחצות את הים התיכון ולהסתכן בטביעה, פשוט ללכת ברגל ולהרוויח פה, בוודאי בתל אביב, פי 100 ממה שמרוויחים ביום אחד באריתראה או בסודאן. פי 100 – וזו הייתה אבן שואבת. אנחנו יכולים, לדבר על מדינה יהודית ודמוקרטית כמה שנרצה, אבל אם ה-20 אלף היו גדלים כפי שצפינו, למאה אלף בשנה, בתוך עשור למיליון, החזון הזה היה יורד לטמיון.
עכשיו, אנחנו בנינו את גדר הביטחון. דאעש לא נכנס – ולא רק דאעש, אנחנו ראינו שבלמנו למעשה את ההסתננות. אנחנו שומרים על הביטחון, זה מספר אחד.
אחרי הבטחת הביטחון, אחרי הבטחת החיים, מגיעה איכות החיים, וזוהי הנקודה השנייה. מי כמוכם יודעים איזו השפעה כבירה יש לרכבת שהבאנו לנתיבות על התפתחות העיר. אני חייב להגיד לכם שעוד בקדנציה הראשונה שלי כרה”מ, כפי שסיפרתי לכם, אני לא הבנתי למה כל הפיתוח והתחבורה מתמקדים בין חדרה לגדרה, ואמרתי: מגיע לנגב, מגיע לגליל, צריך לחבר את הפריפריה. והכי חשוב, צריך לבטל את הפריפריה. הנגב הופך להיות המרכז החדש, גם הגליל. אני האמנתי שהחזון הזה הוא בר ביצוע, ולפני שנה וחצי ראיתי אותו מתבצע כשהרכבת לנתיבות עלתה על הפסים. שעה של נסיעה ואתם בתל אביב. אבל צריך להגיד גם ההיפך – שעה של נסיעה ותל אביב פה. אני רוצה שתל אביב תבוא הנה, וצעירים מהמרכז באים הנה.
הרכבת הביאה ברכה עצומה לכל האזור, גם לבאר שבע, לאופקים, לשדרות, לאשקלון, לאשדוד, ועוד ידנו נטויה, והיא חלק מהמפכה התחבורתית שאנחנו מחוללים. התחלנו בה לפני שבע שנים, כששמנו קרוב ל-27 מיליארד שקל בתוכנית רב-שנתית, לחבר את המדינה הקטנה שלנו. אפשר לחשוב שהיא בגודל של טקסס או צרפת, לקח כל כך הרבה זמן להגיע מהצפון לדרום ולהפך – זה השתנה. בעזרת כבישים מהירים, מסילות, מחלפים, גשרים, מנהרות – הכל השתנה.
היעד הוא לא רק קירוב הפריפריה. אני חוזר ואומר לכם: היעד הוא ביטול הפריפריה. אני רוצה לבטל את המושג הזה, כשם שאמרתי כאן לפני 20 שנה, אני רוצה לבטל את המושג של “עיירת פיתוח”, הגיע הזמן, ל”ערים מפותחות”. בנגב, בגליל, בכל מקום.
אנחנו מורידים את יחידות צה”ל דרומה, במקביל אנחנו דואגים להתפתחות כל היישובים שיקבלו תוספת כוח, הורדת צה”ל דרומה זה דבר ענק. זה לשנות את מרכז הכובד של הפריסה של צה”ל, בכל זאת, הארגון הגדול ביותר במדינה, וכמובן, זה מביא דם חדש, מביא אנרגיה חדשה. באמצעות הכבישים, הרכבות, הבסיסים, התקשוב, הסייבר – הנגב עצמו הופך למרכז, עם צמצום פערים ומתן הזדמנות שווה לצעירים.
זאת ההשקעה הממשלתית שדיברתי עליה, היא קריטית. אנחנו לוקחים את הדברים שהממשלה צריכה לעשות בלאו הכי, ואנחנו אומרים: זה הבסיס לשינוי.
אבל זה הבסיס, ועכשיו באה כמובן התוספת. המטרה שלנו היא לא לשפוך כסף ביד רחבה ובלי הבחנה, למשל כדי לסבסד פרויקטים כושלים, כי הרי הכסף ייקבר בחולות, זה לא מעניין. לכן צריך גם יזמים, אנשי עסקים, ונשות עסקים שמבינים את הפוטנציאל שטמון באזור, והם מוכנים להשקיע בו. לא רק הממשלה תשקיע, גם העסקים משקיעים, וזהו אכן השילוב המנצח.
אנחנו בממשלה דואגים לתשתיות, ובד בבד מעודדים יזמים להשקיע במפעלים ובעסקים שמניבים פירות ונותנים לנו את הצמיחה, לכולנו. ולכך יש קשר לנדבך שלישי – פיתוח עוגנים ומנועי צמיחה שמגבירים את כוח המשיכה של העיר. על התחבורה דיברנו, על דיור עוד לא. ובכן, אתם רואים שכונות חדשות הולכות ונבנות בנתיבות, אלפי דירות שייתנו מענה לביקוש גואה למגורים.
אתה יודע כמה אני שמח לראות ביקוש גואה לדיור בנתיבות יחיאל? אנשים עומדים בתור. הם רוצים לגור פה. פעם היו רוצים לצאת מכאן. היום רוצים לבוא הנה. ו-35 אלף יהפכו ל-45 אלף, אתה אמרתי לי, תוך חמש שנים. בוא ננסה להקדים את זה קצת ו-45 אלף יהפכו ל-70 אלף, תזכרו מה שאמרתי, תוך תריסר שנים.
יש תוכניות שכבר אושרו לתוספת של שטחי מסחר ותעסוקה. יש פארק חשוב מאוד, פארק התעשייה, וקפצתי, אמרתי: “זה חשוב!” – כי זה מנוע, מנוע חזק לתעסוקה. אני מאמין, יחיאל, ואני גם פועל כדי לפתור בקרוב את נושא הכללת הפארק בתחום השיפוט של נתיבות. הוא צריך להיות שם. זה יביא ברכה עצומה גם למועצות הסמוכות.
ואל תדאג – אני רוצה שתדעו – יחיאל לא נתן לי קומפלימנטים ובזה זה נגמר, הוא קודח לי בשבילכם. אני מרגיע אותך. הטבת המס תישאר. זה חלק מעוגן הצמיחה. זה חלק ממנועי הצמיחה.
גם החינוך נמצא בעלייה. אני מתרשם מהקפיצה, אין מלה אחרת להגיד זאת, משיעור הזכאים לבגרות. זה פשוט מחמם את הלב. אנחנו משקיעים ברווחה, בתרבות, במרכזי צעירים.
כל הדברים הללו מהווים מארג אחד שלם ואני מאמין שהשילוב בין ביטחון, תחבורה, דיור, תעסוקה, חינוך, רווחה – אני מאמין שהשילוב הזה יקדם מאוד את נתיבות, יחזק אותה ויהפוך אותה לעיר שרוצים לבוא אליה, שרוצים לחיות בה. מקום טוב להיות בו.
אני רוצה לומר לכם תודה גדולה על הכבוד שהענקתם לי. זה דבר אחד שיש חזון, זה דבר שני לראות אותו ממומש על ידי אנשים נפלאים. אני מתרשם עמוקות ממה שראיתי ושמעתי. אני מתרשם עמוקות מעומק האהבה שלכם למקום, לחזון פיתוח נתיבות והנגב, ויש לי בקשה אחת: תמשיכו לחלום ותמשיכו לממש את החלום. אנחנו חיים את החלום שלכם. אנחנו מממשים אותו. נתיבות עיר מובילה ותוססת, מבצר של חום אנושי, מופת לחלוציות אמיתית.
