כך טוענים במחקר חדש שני חוקרים בכירים באוניברסיטת UCLA. אז האם באמת נולדנו מחוייבים לעזור לאחרים?
לאחר שחקרו את האזורים במוחנו ה”מתדלקים” את האמפתיה שלנו – ומנטרלים זמנית את האזורים שדוחים אימפולסים אלו – שני מדענים החוקרים את מערכת העצבים מאוניברסיטת UCLA חוקרים צד אופטימי בטבע האדם.
“האלטרואיזם שלנו מובנה יותר משחשבנו בעבר”, קובע אחד מהם, החוקר ליאונרדו קריסטוב-מור, פוסט-דוקטורנט מהמכון למחקר מדעי של המוח, מערכת העצבים וההתנהגות האנושית של האוניברסיטה שבקליפורניה.
הממצאים, שדווחו במהלך שתי עבודות, הצביעו על דרך אפשרית לגרום לאנשים להתנהג בצורה פחות אנוכית ויותר זולתנית (אלטרואיסטית).
“באופן פוטנציאלי זה חלוצי”, אמר החוקר הנוסף, הפרופסור לפסיכיאטריה ב-UCLA, מרקו לאקובוני.
במסגרת הניסוי הראשון, שתוצאותיו פורסמו בחודש שעבר (פברואר), הוצג ל-20 נחקרים סרט וידיאו בו נראית יד שננעצת בה סיכה ולאחר מכן התבקשו לחקות תצלומים של פנים המביעות טווח של רגשות – שמחה, עצב, כעס והתרגשות.
כך, החוקרים סרקו את מוחות המטופלים באמצעים של תהודה מגנטית, תוך מתן שימת לב מיוחדת לפעילות בחלקים מסוימים של המוח.
בפעילות ניסויית אחרת, המשתתפים שיחקו ב’משחק הדיקטטור’, המורץ בקרב כלכלנים וחוקרי מדעי החברה על מנת לבדוק תהליכים של קבלת החלטות. לכל משתתף ניתנו 10 דולרים לסיבוב במשך 24 סיבובי-משחק, כשאת הסכום הכולל הם יכלו לשמור לעצמם או לחלק אותו עם זרים.
לאחר שכל אחד מהנבדקים סיים את המשחק, החוקרים השוו את ההוצאות שלהם עם תוצאות סריקות המוח מהניסוי הראשון.
נמצא כי משתתפים עם הפעילות הגבוהה ביותר בקליפת המוח הקדם-מצחית היו הקמצנים ביותר. הם מסרו לאחרים בממוצע סכום שנע בין דולר אחד ל-3 דולרים בכל סיבוב.
למרות כל זאת, שליש מהנחקרים שלהם היו התגובות החזקות ביותר באזורים במוח הקשורים בהרגשת כאב, רגש וחיקוי האחרים נמצאו כנדיבים ביותר. בממוצע, נחקרים אלה בקבוצה “ויתרו” על כמעט 75 אחוזים מהסכום הראשוני שהניתן בידם.
החוקרים מתייחסים למגמה זו כאל “תגובת מראה” והם סבורים כי הדחף הזה לתת הוא הדחף העומד מאחורי אלטרואיזם ונתינה לחברה.
“ככל שאנו נוטים לחוש בצורה עקיפה את מה שמרגישים אחרים, אנחנו יותר נוטים להתייחס אליהם כפי שאנו מתייחסים אל עצמנו”, אמר קריסטוב-מור.
בניסוי אחר, שתוצאותיו פורסמו מוקדם יותר החודש, החוקרים יצאו לקבוע האם חלקים אלו בקליפת המוח הקדם-מצחית, יכולים להיחסם בפני הדחף לאלטרואיזם.
כך, 58 נחקרים נחשפו במשך 40 שניות להליך לא פולשני שבאופן זמני עמעם אזורים מסוימים במוח.
קריסטוב-מור אמר כי מצופה היה שאם אנשים היו באמת אנוכיים מיסודם, החלשת האזורים האלה במוח, תעודד אנשים להיות אף יותר אנוכיים. בסופו של דבר, נמצא שאם באופן נורמאלי היה צפוי שהנחקרים יתנו לאחרים לפי צורך, נמצא כי אצל נחקרים שבאופן זמני אבדה להם היכולת לשיפוט חברתי, השפיע הדבר על התנהגותם. למעשה, אנשים שהופרעה הפעילות במערכת העצבית של המוח, היו 50 אחוזים יותר נדיבים מאלה של הנחקרים בקבוצת הביקורת.
“באופן נורמאלי, משתתפי הניסוי היו אמורים לתת לפי הצורך, אך כשהאזור במוח הפך ליותר מעומעם, הם באופן זמני איבדו את היכולת לשיפוט סוציאלי-חברתי להשפיע על התנהגותם”, קבע קריסטוב-מור.
“על ידי עמעום החלק הזה במוח, אנחנו מאמינים שהצגנו כמה אלטרואיסטי כל נחקר בניסוי היה באופן טבעי”, הוסיף החוקר.
“המחקר חשוב על מנת להוכיח את העיקרון לפי בעזרת הליך בלתי פולשני, שאינו מצריך החדרת מכשיר לגוף לביצוע בדיקה, אתה יכול לגרום לאנשים להיות יותר פרו-סוציאליים”, אמר לאקובוני.
