נשיא המדינה, ראובן ריבלין, קיים מפגש התנעה של פעילות “תקווה ישראלית” לזירת האקדמיה. המטרה, בין היתר: “לרתום את המוסדות לשותפות אקטיבית במהלך מתוך רצון לקדם את מערכת ההשכלה הגבוהה בין השאר כחוליה מקשרת הכרחית בדרך לתעסוקה והשתלבות מוצלחת בשוק העבודה”. במפגש הכריזה יו”ר הות”ת פרופ’ יפה זילברשץ, על הקצאת תקציב ראשון לאחראי הפרויקט שיקדם תשתית מוסדית להתאמתה של מערכת ההשכלה הגבוהה להתמודדות עם אתגרי הגיוון והשותפות בין קבוצות האוכלוסייה במדינה בכל מוסד אקדמי
נשיא המדינה, ראובן ריבלין, קיים היום (ה’) מפגש התנעה של פעילות “תקווה ישראלית” לזירת האקדמיה, עם יו”ר הוועדה לתכנון ותקצוב (הות”ת), בהשתתפות נשיאי כל המוסדות להשכלה גבוהה בארץ ונציגיהם מאוניברסיטאות המחקר, המכללות המתוקצבות, המכללות הלא-מתוקצבות והמכללות להוראה.
“המפגש נועד בכדי לרתום את המוסדות לשותפות אקטיבית במהלך מתוך רצון לקדם את מערכת ההשכלה הגבוהה בין השאר כחוליה מקשרת הכרחית בדרך לתעסוקה המעמידה בפני בוגריה את ארגז הכלים הנדרש להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה”, נטען היום (ה’) בלשכתו של ריבלין.
במסגרת המפגש הכריזה יו”ר הות”ת (הוועדה לתכנון ותקצוב), פרופ’ יפה זילברשץ, על הקצאת תקציב ראשון לאחראי הפרויקט, בכל מוסד אקדמי, שיקדם תשתית מוסדית להתאמתה של מערכת ההשכלה הגבוהה להתמודדות עם אתגרי הגיוון והשותפות בין קבוצות האוכלוסייה.
זילברשץ הוסיפה וקבעה במהלך המפגש כי המועצה להשכלה גבוהה (המל”ג), ות”ת והמוסדות להשכלה גבוהה מגוייסים מחוייבים לתוכנית.
“ות”ת תעביר כבר בשנה הקרובה לכל מוסד הקצבה לכינון תקן מנהלי של אחראי למימוש חזון הנשיא לתקווה ישראלית באקדמיה. אחראי זה לא יבוא במקום האחראים לסטודנטים הערבים, בני הפריפריה, יוצאי אתיופיה או החרדים. כל האחראים הללו ימשיכו לעסוק בעבודה האנכית החשובה שלהם, לדאוג להגעת האוכלוסיות השונות לקמפוס ולתמיכה הנדרשת להן בתקופת הלימודים”, התחייבה.
ריבלין פתח את דבריו במסגרת המפגש והסביר כי “האקדמיה היא מקום המפגש הראשון של החברה הישראלית”.
“האקדמיה היא המנוע המשמעותי ביותר למיצוי הכישרון הישראלי באשר הוא והיא גם המרחב והמפתח ליצירת מנהיגות ואליטה מגוונת ולכן, אנו נפגשים כאן היום לפגישת עבודה מורחבת בפורום הנכבד הזה. כדי לשמוע, כדי ללמוד מה כבר נעשה ומה עוד ניתן לעשות, כך שהאקדמיה בישראל תהפוך למגדלור המסמן לחברה הישראלית המתהווה את הדרך, כדי לבחון מה עוד אפשר לעשות, יחד. כדי להבטיח תקווה ישראלית לכולנו ולדורות שיבואו”, אמר הנשיא ריבלין.
“ישנם ארבעה צירי עשייה מרכזיים שהם יעד להתקדמות ולשיפור ההישגים”, מנה הנשיא בדבריו ופירט: “ראשית, פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה”.
“בשנים האחרונות נעשו מאמצים משמעותיים לפתוח את שערי האקדמיה הישראלית לאוכלוסיות נוספות ומגוונות, במיוחד לציבור הערבי והחרדי. לצד האתגרים המעשיים, מהלך זה מציף לא פעם גם דילמות שנוגעות בעצבים החשופים של כולנו לגבי המפגש בין הקבוצות השונות, בין הצורך בהגנה על ציפור נפשן ובין הצורך בהגנה על ציפור נפשה של האקדמיה. פולמוסים נוקבים מתעוררים כל העת סביב שאלת הצורך בהפרדה מגדרית או מגזרית, בהתאמות תכניות ועוד.” הנשיא המשיך ואמר: “השאלות הן קשות, ולא לכולן יש בידינו תשובות. מה שברור הוא שכולנו מסכימים על הצורך להמשיך ולפתוח את שערי האקדמיה על כל חוגיה. את ניצני פירותיה של עשייה זו אנו זוכים לראות כבר היום. למדתי מכם על תוכניות מרשימות לפתיחת שערי האקדמיה למגוון אוכלוסיות לחברה הערבית, לאוכלוסייה החרדית וליוצאי אתיופיה. כיום אנו יודעים כי הנגשה אמיתית חייבת להיות תוצר של שותפות בין מערכת החינוך, החברה האזרחית והמוסדות האקדמיים עצמם”, טען הנשיא.
יחד עם זאת, הזהיר והדגיש כי “הצורך בהנגשה לא מתמצה בפתיחת שערים, אלא גם בהנגשת חוגי לימוד סלקטיביים ותכניות דגל ייחודיות”.
“הציר השני שסומן כיעד”, הוסיף ריבלין, “הוא ציר המצוינות”.
“אמנם, לא מיצינו את הצורך בהנגשה, אבל הגיעה השעה לשרטט את החזון לשלב הבא, ליצירת אליטה מגוונת, מנהיגות חברתית ואינטלקטואלית מגוונת. מה אנחנו עושים כדי לוודא שהמושג ‘מצוינות’ יחדל לשמש הסבר או תירוץ להומוגניות, של הסגל האקדמי ושל פורום מקבלי ההחלטות למשל, מי יהיה זוכה פרס הנובל הבא שלנו, השינוי המיוחל יקרה רק כאשר נראה במגוון ערך ורק כשנעבור למאמץ פרו-אקטיבי למיצוי הכישרון הישראלי בכל מקום בו הוא מצוי”, דרש הנשיא מהנוכחים במפגש.
“הציר השלישי הוא ציר התעסוקה”, ציין הנשיא.
“יצירת קשר וזיקה בין ‘אקדמיה’ ל’תעסוקה’ אינה פשרה אינטלקטואלית”, הטעים הנשיא.
“כיום, מוסדות רבים מבינים שליווי הבוגרים במאמץ ההשתלבות בשוק העבודה המתקדם, בין היתר בדרך של עבודה מאומצת מול מעסיקים, הוא חלק אינטגראלי מחובתם כלפי תלמידיהם. בסדר הישראלי החדש, הצורך של האקדמיה לשמש חוליה אפקטיבית לשוק העבודה, איננו רק צו מוסרי כלפי צעירי הארץ הזאת אלא גם כורח כלכלי. ציר התעסוקה כיעד פועל בשני כיוונים: פנימה, במאמץ להחיל תרבות של גיוון, בקרב הסגל האקדמי והמנהלי של המוסדות להשכלה גבוהה, ובפרט, שמוסדות אלה נמנים על המעסיקים הגדולים במשק, והחוצה, במאמץ לשילוב הציבור הערבי והחרדי בפרט בתעסוקה הולמת”, הסביר הנשיא, אך הבהיר בהמשך דבריו כי הוא אופטימי באשר לסוגייה זו.
“גם בנושא זה נוכחתי לדעת כי מוסדות שונים מתמודדים בצורה שונה עם האתגר המורכב של העסקה מגוונת. היה אפילו מוסד שהצהיר שהוא פותח מחדש כל מכרז שבו אין מקרב המתמודדים לפחות מועמד ערבי או חרדי אחד”, דברי-ריבלין.
“הציר הרביעי והאחרון שסומן על ידכם כיעד מאתגר במיוחד, הוא ביסוס הקמפוס כמקום מפגש וכמרחב לפעילות משותפת”. אמר הנשיא: “אם בעבר היה צה”ל מקום המפגש המרכזי של החברה הישראלית, הרי שבסדר הישראלי החדש, הפכה האקדמיה לאחד המקומות הראשונים בהם פוגשת החברה הישראלית את עצמה. כתוצאה מכך האקדמיה ניצבת בפני אתגר חדש – כיצד יכול הקמפוס לשמש כמרחב ליצירת מפגש משמעותי ובונה בין הקבוצות השונות של החברה הישראלית, שבורות הדדית ומשקעים שלניכור ועוינות מפרידים ביניהן”.
“הגם שהאתגר הזה, נכפה על האקדמיה בישראל, אני מאמין שאם אתם תהיו נכונים לשאת אותו כדגל שאתם מרימים בגאון, הרי שתהיה לכך השפעה מכרעת על פני החברה הישראלית כולה”, סיכם הנשיא.
