“גננת כיום היא דמות נגישה, חייכנית, מחבקת ובמקרה שלי – אף מנגנת”, אומרת נוני אעיש מגן “גנוני” בנהריה. באופן יוצא דופן, בניגוד לגנים אחרים שבהם מגיעה “מנגנת” פעם בשבוע, אעיש מקפידה להפעיל בעצמה את הילדים באמצעות מוזיקה, והיא גם מסבירה כי יש לעודד גננות לדבוק בשיטה אשר מכילה את התינוק ואת צרכיו ומבוססת על “תקשורת עם הפעוט וקיום דיאלוג מכבד עם הילד, תוך מתן דגש בלתי מתפשר על חינוך”.
אעיש מוסיפה, כי פיתחה שיטה פדגוגית המשלבת מספר גישות חינוכיות במקביל, תוך הקפדה על אלמנטים מהחינוך המוזיקלי בגיל הרך, משיטת “מונטסורי” האיטלקית, מהחינוך האנתרופוסופי ומשיטת ההוראה הדיאלוגית.
“מהרגע שבו מקצים לילד שתי אפשרויות, מתוכן הוא בוחר את האופציה המתאימה לו”, אומרת אעיש, “אנחנו מצד אחד תוחמים עבורו גבול, ומהצד השני מאפשרים לו לקחת חלק בהחלטה”.
לדבריה, בכל גיל יש צורך לקבוע גבולות, ועם זאת, לאפשר לילד בחירה: “כחלק מהפעילות השגרתית בגן, אנו מלמדים את הילד לסדר אחריו את החלל שבו הוא שהה – בפינת המטבח, בפינת הקריאה או בפינת הבובות. אנחנו לא דורשים מהילד לסדר. אנחנו מסבירים לו שהגיע הזמן לסדר בעזרת דיקלום או שיר, ומציבים בפניו אופציה: “אתה רוצה לסדר את פינת הבובות, או את פינת המטבח? כך אנו מבהירים לו את הציפייה ממנו, תוך מתן אפשרות בחירה. הילד מבין בשלב זה שמצופה ממנו לסדר את החלל, אך הוא יכול להחליט בעצמו מה הוא בוחר לסדר”.
