יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶתּוֹלִיכֵנוּ לְשָלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָלוֹם וְתִסְמְכֵנוּ לְשָלוֹם וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָלוֹם.
וְתַגִיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִמְחָה וּלְשָלוֹם
וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַדֶּרֶךְ
וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנִיּוֹת הַמִתְרַגְּשוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם
וְתִשְלַח בְּרָכָה בְּכל מַעֲשֵה יָדֵינוּ,
וְתִתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ
וְתִשְמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ.
כִּי אֵל שוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אתה,
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
מכל הברכות ה”מזדמנות” על דרכנו, הכי אני אוהבת את תפילת הדרך , התפילה הקצרה שאנו נושאים ביציאתנו למסע.
התפילה היפיפייה הזו מדייקת לנו את מה שחשוב לנו בכך דרך בה אנו בוחרים, במסע חיינו כיחידים ובמסענו כעם.
התפילה נפתחת בבקשה “יהי רצון מלפניך”, בקשה כי עצם יציאתנו לדרכנו הייחודית תהיה לרצון, ממקום של טוב.
ואיזו היא דרך טובה שידבק בה האדם? דבר אחד ברור לנו, ואותו אנו מבקשים – “שתוליכנו לשלום, ותצעידנו לשלום, ותסמכנו לשלום ותדריכנו לשלום”. שכל הליכה וכל צעד יהיה מתוך שלום, ולמקום של שלום. ברור לנו גם שלשם כך אנו זקוקים להכוונה והדרכה.
“ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום” – כל אחד מאיתנו, הנמצא בעיצומו של מסע חייו, יודע שעם התארכות הדרך, פעמים רבות – היעד מפסיק להיות בהיר.
ההבנה, שכדי שמקום יהיה מחוז חפצנו, הוא צריך לכלול חיים, שמחה ושלום, זו התחלה לא רעה.
בהמשך אנו מבקשים הגנה מן הרוע שיש בעולם, בין אם בדמות אויב, אורב, לסטים, חיות רעות או כל פורענות אחרת – שכן מי שמהלך בדרך, בעל כורחו צריך לקבל שהקושי והשבר הם חלק מן המסע.
וכשיש דרך ויש הגנה ויש מחוז חפץ שלשם אנו נועדים, נותר רק לבקש שתשרה הברכה במעשינו, ושנזכה לברכת נשיאת החן בעיני כל רואינו.
בעוד כמה ימים נחגוג 68 שנים למדינה ישראל. רבים מדברים על “אובדן הדרך”. אני רוצה להציע הצעה משלי, “אנחנו עדיין בדרך”. נופלים וקמים, מבקשים שדרכנו תהיה לשלום. מבקשים הכוונה. מבקשים הגנה. מנסים להיזכר או אולי לדמיין מה היה מחוז חפצנו, כיצד תיראה אותה מדינה של חיים ושמחה ושלום.
מנסים לזכות בברכה במעשה ידינו.
מבקשים (או”ם שמום) לשאת חן בעיני כל רואינו.
מתפללים שיישמע קול תחנונינו.
המסע שלנו לא התחיל עכשיו, יצאנו לדרך עם שמיעת הצו האלוהי “לך לך” ומאז אנחנו צועדים ומתפללים. מתפללים וממשיכים ללכת. זה כוחנו. זה גדולתנו ומשם אנו צומחים.
אנחנו מאמינים גדולים בבירור עצמי מתוך הליכה בדרך, בטבע העברי.
מתוך שלום ומתוך הכרת הטוב.
מחנה המנהיגות שלנו שיתקיים בקיץ (מחזור א’, כבוד!) יוצא מהנקודה הזו.
המחנה נועד לבני נוער בוגרי כיתות ט’ – י”ב, הרואים את עצמם כמובילים חברתיים, אוהבי אדם ואוהבי אדמה, המחפשים שבוע שחוץ מזה שהוא ממש כיף, יש בו בירור עצמי של הדרך ושל היעד, וגם קריאה לבניית חזון של “מחוז חפצנו” כיחידים וכעם.
אז, אם אתם רואים את עצמכם כמובילים עתידיים בחברה הישראלית, ואם אתם מתחברים לטבע הקסום של ישראל, על הריה ומעיינותיה ואתם רוצים להכיר חברים חדשים, לטייל, להתרגש ולחלום – תבואו איתנו.
המחנה יתקיים בשיתוף החברה להכנת הטבע בבית ספר שדה הר מירון, ב-25.7-31.1, י”ט – כ”ה תמוז ויהיה מלהיב ביותר.
לפרטים והרשמה, פנו אליי: http://www.teva.org.il/?CategoryID=11857
והעיקר: בואו בשלום!
