לאחר דיון במליאת הכנסת אושר חוק השרות האזרחי. מטרתה של הצעת החוק הינה להָבנות בחקיקה ראשית את התשתית המשפטית להפעלתו של השירות הלאומי הקיים בישראל זה כארבעה עשורים. הצעת החוק אינה מחוללת שינוי באופיו של השירות הלאומי ובעקרונות המרכזיים שמובילים את הפעלתו לאורך השנים, אלא מבקשת ליצור מסגרת מקיפה להפעלתו.
הצעת החוק באה להחליף תקנות מכוח חוק הביטוח הלאומי שמכוחן מופעל מסלול השירות הלאומי היום (תקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות התשס”ב-2002) וליצור דבר חקיקה אחד ומקיף לטפל בסוגיה זו.
יש לציין כי הצעת חוק בנוסח כמעט זהה עברה בקריאה ראשונה בכנסת ה -18. דין רציפות הוחל על הצעת החוק בכנסת ה – 19, אבל בשל פיזור הכנסת לא הספיק השר אורבך ז”ל, שהתחום היה בסמכותו, לסיים את הליכי החקיקה בקריאה שנייה ושלישית.
כיום פועלים במסלולים השונים של השירות האזרחי והלאומי כ – 16,500 מתנדבים ומתנדבות. המתנדבים פועלים בכל תחומי העשייה במדינה – מתחומי החינוך, הרווחה והבריאות, עָבור בתחומי הגנת הסביבה וקליטת העלייה, ואף בתחומי הביטחון ושירותי ההצלה. הם מסייעים לָתלמידים בבתי הספר, לָחולים בבתי-החולים, לקשישים ולבעלי המוגבלויות במעונות ולעולים החדשים שהגיעו לארץ.
הצעת החוק באה גם לתת מענה להתחייבות המדינה בפני בג”צ בעתירה שבה נדרשה המדינה להעביר את ההסדרה של התחום מתקנות, כפי שזה היום, לחוק ראשי.
החוק בא להסדיר את הכללים להפעלתם של המתנדבים. וכמו כן מוסדרות שתי סוגיות עיקריות : הקמת והגדרת הארגונים השונים שלוקחים חלק באחריות על מערכת השירות הלאומי והאזרחי וקביעת ההוראות והכללים שעל-פיהם ינהגו כל הגופים האמורים, וכן הכללים המחייבים את המתנדבים במסלולים השונים.
